יצירת בשמים - חלק שלישי ואחרון

אומן יצירת הבושם לורנזו מספר לרג'י נאדלסון את סודותיו.

 

לורנזו הגיע לתחום בשמים במקרה. בלימודיו הוא התעניין בכימיה ובמדעי הטבע ולאחר מכן למד פסיכולוגיה באוניברסיטת פירנצה. לאחר שנה של "חוסר מעש" בניו יורק, הוא חזר לאיטליה, קיבל תואר בפילוסופיה ודת והחל לטייל בעולם. לאחר שהביא תבלינים מאחד הטיולים במזרח התיכון הוא התבקש על ידי חברה שעבדה בפנדי ליצור נרות ריחניים. חברים אחרים ביקשו בושם. לורנזו החל ליצור ריחות שכבה על שכבה.

 

ללא כל תוכנית רצינית, הוא הפך ליוצר בשמים. בדומה ללורנזו, המסחר בבשמים כמו שאנחנו מכירים, נולד בפירנצה, שסוחריו, נסעו בשביל התבלינים של המזרח. המסחר בבשמים הצליח בפירנצה במאה ה- 16 תחת הפטרוניות של קטרין דה מדיצ'י (יחד עם פסטה ומזלג היא ייצאה את הבשמים לצרפת כשהתחתנה עם המלך לעתיד הנרי השני, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה...). לורנזו בנה את העסק שלו, שנפתח באופן רשמי, ב- 1990; כיום מוצריו נמכרים ברחבי העולם.

 

חבריו הופתעו לגלות שהוא הפך להיות איש עסקים – כולם חשבו שהוא יהיה איש אקדמיה, פילוסוף, אולם לורנזו אוהב עסקים. אחרי הכל הוא אומר "פירנצה הייתה העיר הגדולה של מסחר וכסף; אלו היו הנסיכים הסוחרים שתמכו באומנות ובמדעים. למעשה זה משגע את לורנזו שאנשים חושבים על פירנצה כסוג של פרק שעשועים מתקופת המלך אדוורד, חלק מספר מאת אי.אם פורסטר, וחלק מסרט של מרצ'נט איבורי - "חדר עם נוף של גוצ'י".

 

לורנזו מבכה את היעלמותם של בעלי המלאכה לטובת חנויות הרשת. אינדיווידואליות, כפי שלורנזו רואה זאת, "הולכת ונעלמת, ואתה יכול לקנות את אותו בושם בכל חנות פטורה ממכס בכל שדות התעופה בעולם. 'תוצרת איטליה' - פעם הייתה לזה משמעות".

 

 

אולם אפילו שהוא דואג מאד לעתיד, קיים תמיד תחום האוכל... כמו רוב אנשי פירנצה, לורנזו אובססיבי למטבח הפלורנטיני. לארוחת צהרים אנחנו אוכלים פילה חזיר מטוגן בחמאה וסטייקים ענקים – פירנצה היא עיר של בשר – במסעדת "קוקו לזוני", מסעדה קטנה ופשוטה המלאה במקומיים אלגנטיים.

 

בערב הבא אנו הולכים למסעדה האהובה ביותר על לורנזו - "פנה אבינו", מסעדה איטלקית פשוטה שבקושי מופיעה בספרי התיירות. האוכל עשיר וטוב: מרק עשוי מקליפות של אפונה טרייה, פפרדל עם כרוב שחור, גבינות מוכנות בצורה מושלמת. בכל פעם שהוא מגיע ל"פנה אבינו", לורנזו מבקש מהבעלים להפתיע אותו ביין שאינו מכיר. זהו משחק אותו הם משחקים תמיד...

 

לורנזו וילורסי יושב ומחכה למשהו טוב. היין מגיע; הוא מנענע בראשו. "הם עשו זאת שוב". זה "ויגנה אנטלבו" - קברנה משובח מסיצילה. לורנזו שותה אותו בהנאה מרובה, שגורם לך לחשוב שבעתיד יהיה בושם קברנה... או בושם המשלב אלמנטים ממרק האפונה ועוגת השוקולד שרק נאפתה, ומגיעה מהמטבח מכוסה בקצפת. לורנזו מסתכל על העוגה בגעגועים.

 

לסיכום אומר לורנזו: "בושם חדש, מתחיל כנקודה במוח ההולכת וגדלה לאט לאט ...".