יצירת בשמים - חלק שני

לורנזו וילורסי, אומן בשמים, מגלה לרג'י נאדלסון את רזי אמנות הבישום.

 

אני מכיר את לורנזו וילורסי שנים. גבר נאה, לבוש תמיד בחליפות מרשימות וזקן מרשים. הוא באמת סוג של איש רנסאנס. יש לו תארים בפילוסופיה ודת קדומה והוא פירסם ספרים אודת בשמים. הוא מטייל אמיץ עם תשוקה למזרח התיכון שלפעמים הולך לאיבוד בקהיר. (על הקיר בבית המלאכה שלו ישנה תמונה בצבע חום אדמדם, של הוריו של - לואיג'י, היסטוריון ואדם משכיל, וקלאריסה בעלת היופי המדהים, שבעבר הייתה בעלת חנות בחצר המלך פרוק במצרים - כוכבים על גמלים ליד הפירמידות בגיזה). לורנזו השתוקק "לטייל סביב העולם לפני שהעולם הופך להיות אותו דבר, שזה הדבר שאני הכי שונא," לורנזו צוחק. "אני אוהב מה שקשה, מסוכן ואסור". הוא טבח מעולה, אספן של מוסיקת רוק משנות ה- 60 וה- 70 . אקלקטיקן אמיתי.

 

לורנזו אוהב את תענוגות החיים. בפעם הראשונה שפגשתי אותו, הוא אכל למעלה משני ק"ג תותים בבת אחת; התותים היו מאוד גדולים. התכונה הזאת שלו משפיעה על הדרך שהוא חושב על בושם. "החושניות והמיניות קשורים לריח וטעם," מתעקש לורנזו. ולכן "בושם מעולה משפר את חיי המין כיוון שאתה מרגיש שמח יותר, מושלם יותר. כאשר אתה משתמש בבושם, זה והריח האישי שלך יוצר תרכובת שהיא לגמרי אתה".

 

בית המלאכה של לורנזו הוא חלק מפנטהאוז, שפעם היה בית הרווקים שלו. (בית המשפחה שלו שאימו עדיין גרה שם, הוא כיום מלון, ששמו "וילה וילורסי", מקום ישן ויפה מחוץ לעיר עם ציורי פרסקו דהויים, עם הפטיו הארוך ביותר באיטליה, וגינות עשירות ומבושמות מריח עצי הלימון באביב ובקיץ). יש לו את אחד הנופים המיתולוגיים של פירנצה: נהר הארנו הירוק, ארמונות הנזירים, הגגות והגבעות.

 

במקום הפרטי שלו עם המרפסת המוקפת זכוכית, בה הוא מגיש ארוחות ענקיות שהוא עצמו מבשל, יש פסנתר, נרגילה ומיטה בתוך נישה עם הרבה כריות. ישנן ערמות ספרים ותקליטים בכל מקום. על הקיר קיים פורטרט של סבתו ההונגרית, לבושה בשמלת סטן ורוד מסוף המאה ה- 19. זהו סוג של סגנון שיכול להיות רק לאדם שבטוח בעצמו מספיק כדי להשאיר ספה אכולה וכסאות בעלות ריפוד בלוי...

 

בבית המלאכה עצמו, ישנם מדפים עליהם מסודרים בקבוקי הקריסטל הכחולים של לורנזו, סימני ההיכר שלו- בושם דונה, בושם אומו, כמו גם בושם מוסק, בושם פצ'ולי, בושם סנדלו, בושם וטיבר, בושם טן דה נאג' - בושם פודרתי מתוק שאני מאוהב בו; זה מזכיר לי את אימי, את הפודרה שהיא השתמשה ואת הדרך שבה הבושם נשאר על עורה.

 

ישנן קערות שיש בצבע אדום ולבן, צנצנות טרקוטה לפו פורי, מחזיקי נרות מאבן בהט ומברשות גילוח מכסף שטרלינג. מאחורי השולחן של לורנזו, ישנם מדפים נוספים שמחזיקים בקבוקונים עם פקקים שכל אחד מהם מסומן בתמצית אחרת, לרקיחת בשמים: לימון ותפוז, ברגמוט ופלפל שחור, וניל, אפרסק ויערת הדבש. ישנם בקבוקים עם תוויות, "דשא קצוץ", "רוח ימית", "טבק" ו"פלפל צ'ילי".

 

פעם אחת ביקש לקוח מלורנזו להכין בושם עם טיפות זיעה של סוס מירוץ... לורנזו משתמש אך ורק בתמציות טבעיות (בשמים מסחריים לרוב מכילים חומרים סינתטיים), והם מגיעות מכל מקום: עץ אלמוג מהודו, תפוז מר מסיציליה, לבנדר מאוסטרליה. אולם ללורנזו בושם זה לא רק ריח "הבושם אינו נוצר רק עם האף כמו שיצירה של פסנתרן או צייר, אינה עשויה רק מעבודת יד. אני נהנה מהחלק הפסיכולוגי והטכני של עשיית בושם," אומר לורנזו. "החזון הוא כמעט כמו בריאה של עולם".

 

כאשר מגיעים לפגישה בבית המלאכה, הטלפון מנותק. זהו עסק רציני ופרטי כמו התאמת בגדים אצל חייט, זה רק אתה והמאסטרו. "זה יותר אינטימי בארבע עיניים," אומר לורנזו. "ולכן אנחנו מעדיפים שהלקוח יהיה לבד," אולם לפעמים הבעל או האישה נוכחים".

 

הפגישה עורכת כשעתיים ויכולה להיות אף יותר ארוכה. "אם אתה לא יודע מה אתה אוהב, זה בסדר," אומר לורנזו. אולי זה חשוב שאתה באמת רוצה בושם מיוחד, אחרת זהו משחק מטופש".

 

"זהו לוח זמנים סודי, שונה לכל אחד. אני שואל הרבה שאלות. איזה ריחות או בשמים הם אוהבים, איפה הם גרו, מהם הזיכרונות שלהם, איזה זיכרונות מעלה הריח, איזה ריחות הם אוהבים בטבע". התהליך מדויק מאד.