לורנזו וילורסי אומן בשמים איטלקי - חלק שלישי

מאת: אלסנדרה צ'קוטוסטו

 

לורנזו וילורסי, אומן בשמים, חיבר שני ספרים: "הבושם" (1995) ו"אומנות האמבט" (1996) - בהם ניתן למצוא מידע יקר ערך אודות ניסיונו ועבודתו באומנות בשמים ועולם הקוסמטיקה. השיחה שלי עם לורנזו במשך הראיון התקיים בבית המבושם והמפורסם של לורנזו ברחוב "ויאה דה ברדי 14", והתחיל מספר שנכתב ב- 1995. בבית זה נוצרו בשמים מהמובילים בעולם.
 

 

ש: עשר שנים חלפו מפרסום הספר הראשון שלך בנושא בשמים. היום לאחר כל השנים שמלאו בחוויות חדשות ולימודים, האם הייתה כותב ספר שונה על בושם?

 

לורנזו: ספר זה צריך להיכתב מחדש, לא מפני שיש בו רעיונות לא נכונים, אלא מכיוון שהטקסט נכתב בצורה של ראיון, ולכן חסר בו ניתוח יסודי של נושאים שונים, המוזכרים שם רק בכדי לענות על סקרנות לעולם בשמים. כיום אני מאמין שזה נחוץ לספק יותר מידע, ספר עם מילון שלם על בשמים חסר, וזה יכול לעזור לדוגמא, להבין את הטכניקות של מיצוי בשמים, השוני בין בשמים מסוג או דה טואלט לבין בשמים או דה פרפיום, או בין מוסק לבין טחב ועוד. ספר על ציטוטים, על בשמים בספרות ואומנות יהיה מעניין אף הוא. לא קל למצוא מידע טוב. רצוי שלאנשי המכירות בחנויות בשמים או בחנויות צמחי מרפא יהיה את המידע. משהו שדורש לימוד נוסף הם הגילויים האחרונים במדע, שיטות ניתוח, טכניקות של מיצוי. צריך לחבר אנציקלופדיה. עולם בשמים הוא כמו קרחון - כל אחד רואה את הפסגה אולם רק מעט מסתכלים מה יש מתחת. בוא נחשוב על השימוש בתמציות בתעשיית האוכל או בחקלאות; זהו עולם הרבה יותר רחב ממה שאנשים בדרך כלל רואים.

 

ש: האם צורת העבודה היום - יומית שלך השתנתה בשנים האחרונות? האם ללקוחות שלך יש צרכים שונים ביחס לאותם בשמים אישיים ולמוצרים מהקולקציה שלך?

 

לורנזו: הצרכים משתנים לאורך זמן כיוון שמשאלות, חלומות וחוויות - משתנות. בתקופה זו לדוגמא, הייתי רוצה לעבוד על הפכים: האיחוד הסימולטאני של בושם קטיפתי מרתק וחמים עם בושם חד קרחוני וקריר. אני גם עובד על בשמים שמנסים לעורר אווירות מורכבות, מחוץ לסטנדרטים של זכר ונקבה. הייתי רוצה לייצר מוצרים שמספרים על חוויות מסוימות, לא רק מסעות, אלא בשמים שהם שיאים של רגשות אמיתיים.

 

ש: האם אתה חושב שתשומת הלב לחוש הריח, בשמות ומוצרי החנויות לצמחי מרפא (לגוף ולבית) באמת בעלייה או האם אתה מאמין שמילים כמו שיווק לחוש הריח, גילוי מחדש של טיפול ארומאטי וכו' הם רק שיטות שיווק כדי למכור יותר בשמים ומוצרים אחרים?

 

לורנזו: שיטות שיווק באות מדרישות השוק. הדרישה לטבע מתרחבת כאשר אנחנו קבורים תחת מציאות שקשורה פחות לטבע. חנויות לצמחי מרפא לדוגמא, התפתחו מהצורך של טיפול עצמי ללא שימוש בתרופות ובמוצרים של בתי מרקחת. הרצון הוא דבר אחד, והיצע השוק הוא דבר אחר. זה עצוב לראות איך השוק יכול להיות מטעה. במובן זה חנויות צמחי מרפא הן גרועות מחנויות בשמים בתחום שלנו: כל עוד מישהו מחפש עשבי תיבול כמו: חלמית וקמומיל זה בסדר, אבל לרוב הם מטעים. מוצרים אלו מרמים יותר מאלו של חנויות בשמים, מכל הבחינות, גם מבחינה טכנית וגם מבחינת המרכיבים. מה שאנחנו רוצים זה דבר אחד ומה שאנחנו מקבלים זה דבר אחר. מעבר לזה, החוקים מבלבלים ומנוגדים בתחום זה. מידע באופן כללי אינו מספיק וגם קיימת חוסר אתיקה בתחום זה.

 

ש: מה אתה חושב על בתי הספר או הקורסים הרבים שצצים כל שנה באיטליה ובחוץ לארץ המלמדים איך לייצר בשמים?

 

לורנזו: ישנם בתי ספר שבהם אפשר ללמוד לייצר בושם במספר מועט של שיעורים כאילו שזה סוג של תעלול... אפילו ציור לא ניתן ללמוד כך. הרצון להיות בשם (למרות שמילה זו איבדה את הקשר ליוצר בשמים) אינו מספיק; הרצון צריך להיות כל כך חזק. יש להתאזר בסבלנות. נדרש זמן לתרגל, ללמוד ולעבור מבחנים. התרגול ביצירת בשמים הינו חיוני ביותר.

 

 

 

לורנזו: לא. אני מאמין שלא צריך חוש ריח יוצא דופן, וגם אין צורך להיות כימאי ביצירת בשמים. חשוב לדעת איך להבדיל בין פנולים לאלדהידים אבל זה לא באמת עוזר לייצר בושם טוב. יותר חשוב לדעת לנסות, כמו שהאקדמיה דה לה קרוסקה אומרת "נסה ונסה שוב". גרליין הזקן, הסבא של גרליין הנוכחי, אמר שליצור בושם טוב לוקח המון זמן, ולא ניתן ליצור בשמים חדשים כל שישה חודשים.

 

 

לורנזו: הלקוח הופך להיות הבשם במקומי. אני מתפקד כמתווך. הלקוח מניח שאני מכיר את החומרים הארומאטיים הרבים והמורכבים, ושאני יכול לערבב אותם במהירות עם כישרון מסוים ולייצר בשמים. היכולת שלי היא לפרש, את מה שהלקוח רוצה או מפנטז עליו. אני נמצא בן הלקוח לבין אותם בשמים. אלו שרוצים שיהיה להם בושם אישי משתמשים בי ליצור אותו. זה לא כמו להיות צייר ולצייר תמונה כפי שאני רואה אותה; התפקיד שלי הוא להחזיר ללקוח את מה שהוא רוצה להריח על עצמו, להבין איך הוא רוצה להתלבש, מה היא המשאלה הנסתרת שלו. לכן אני שואל שאלות על מנת להבין לדוגמא למה הוא מתכוון כשהוא אומר "מתוק", כיוון שהתפוז יכול להיות מתוק אבל אחרים יכולים להגדיר אותו כחמוץ. אין הרבה מילים להגדיר ריחות, ארבע עד חמש מילים נרדפות. בחלק מהמקרים ישנם אנשים שמחפשים את הבושם שלהם, ובמקרים אחרים הם מחפשים את אחד מאותם בשמים שלהם ומשנים את דעתם ורוצים בושם אחר, כיוון שמשהו השתנה בהם.